לודוויג שטומפפגר
 | |
| לידה |
11 ביולי 1910 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| התאבד |
2 במאי 1945 (בגיל 34) ברלין, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
אוניברסיטת מינכן |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה | |
|
צלב הברזל | |
  | |
לודוויג שטומפּפגר (גרמנית: Ludwig Stumpfegger, 11 ביולי 1910 – 2 במאי 1945) היה רופאו האישי האחרון של אדולף היטלר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטומפפגר נולד במינכן שבבוואריה, גרמניה. בשנת 1930 החל ללמוד רפואה, ולאחר סיום לימודיו עבד בבית המרפא "הוהנליכן" (אנ') בעיירה ליכן שליד ברלין. מוסד זה נוסד בשנת 1902 לטיפול בחולי שחפת. שטומפפגר שימש כעוזרו של ד"ר קארל גבהרדט והם עסקו בטיפול בתאונות ספורט. הם היו בצוות הרפואי באולמפיאדת ברלין ב-1936 ובמשחקי החורף האולימפיים באותה השנה בעיר גרמיש-פרטנקירכן. גבהרדט ושטומפפגר הצטרפו לאס אס. גבהרדט מונה לרופאו האישי של היינריך הימלר. שטומפפגר הגיע לדרגת אוברשטורמבנפיהרר (סגן-אלוף). בשנת 1939 נתפס בית המרפא הוהנליכן על ידי האס אס. שטומפפגר וגבהרדט עסקו שם בניסויים בבני אדם, בעיקר על אסירות ממחנה הריכוז ראוונסבריק. באוקטובר 1944 פיטר היטלר את ד"ר קרל ברנדט וד"ר שטומפפגר נקרא למלא את מקומו בצוות הרופאים שלו, כסגנו של ד"ר תאודור מורל. ב-22 באפריל 1945 פוטר מורל באחת מהתפרצויות הזעם של היטלר ושטומפפגר התמנה לרופאו האישי.
תפקידו העיקרי של שטומפפגר בימים האחרונים בפיהררבונקר היה לספק כמוסות ציאניד לשוכני הבונקר. הוא סיפק כמוסות ציאניד בתוך תיבת פליז למזכירות, לשלישים ולכל מי שביקש. היטלר ביקש לבחון את פעילות הכמוסות וב-29 באפריל 1945 נוסה הציאניד על כלבתו האהובה של היטלר - "בלונדי" והיא מתה מיד.
למחרת התאבדה אשתו הטרייה של היטלר, אווה בראון אף היא בבליעת ציאניד. היטלר עצמו התאבד בירייה. יום לאחר מכן, ב-1 במאי 1945 השתתף שטומפפגר בהמתת ששת הילדים של יוזף גבלס ואשתו מגדה. הילדים הורדמו בזריקות מורפיום ולאחר מכן פתחה גבלס את פיותיהם וד"ר שטומפפגר הריק לתוכם בקבוקון של ציאניד. לאחר מכן, התאבדו גם יוזף ומגדה.
באותו יום בחצות הלילה עזב שטומפפגר את הבונקר בליווית מרטין בורמן וארתור אקסמן. בשלב מסוים הם נפרדו ואקסמן פנה מזרחה, אבל נתקל בפטרול רוסי וחזר על עקבותיו. לדבריו הוא ראה את בורמן ושטומפפגר מתים אבל לא התעכב לראות אם הם נהרגו מאש הרוסים או שהתאבדו.
לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר שעדותו של אקסמן הייתה יחידה, נפוצו שמועות שבורמן לא מת והוא "נראה" במקומות שונים בעולם אך בשנת 1972 נתגלו בחפירות אתר בנייה בברלין לא רחוק מהקנצלריה, שני שלדים. הם זוהו בעזרת צילומי שיניים ובדיקות DNA כשלדיהם של בורמן ושטומפפגר.